גלי וזיוי עדיין בעזה!
בשבת של השבעה באוקטובר בשעה 6:30 החל ירי טילים ואזעקות "צבע אדום".
טליה מתארת שהם נכנסו ברוגע לממ"ד "כיוון שאנו מתורגלים כבר מעל 20 שנה". אלא שהפעם הכל היה שונה – האזעקות לא פסקו לרגע ונשמעו יריות וצעקות מבחוץ.
טליה יצרה מיד קשר עם הבנים, גלי וזיו נשמעו מבוהלים וסיפרו לה שהם שומעים ערבית ויריות מכל עבר. היא ביקשה מהם להסתגר מיד בממ"ד.
בשעה 10:00 הם עוד הצליחו לדבר, גלי אמר שהוא הולך להיות עם אמילי כי היא מפחדת להיות לבד וזיוי סיפר שכל הדירה שלו מלאה עשן ושאל למה הצבא לא מגיע.
זמן קצר לאחר מכן נותק הקשר.
11 ימים מסוייטים של חוסר ודאות, חרדות, ללא שינה ואוכל, בהם נחשבו גלי וזיו כנעדרים.
ביום ה- 11 המשפחה קיבלה את ההודעה: גלי וזיו חטופים בעזה.
גלי וזיו חיים כעת את הגהינום הבלתי פוסק בעזה ונאבקים לשרוד מידי יום, בעוד המשפחה נלחמת כאן את מלחמת חייהם - להשיבם הביתה.
טליה, אמא של גלי וזיו כותבת להם:
''רק עוד קצת בניי האהובים, רק עוד טיפה, והסיוט הזה יגמר, אתם תחזרו אלי ואתן לכם חיבוק כל כך חזק ולעולם לא אעזוב. זו משימת חיינו.
כל שעה, כל דקה במשך היום ובמשך הלילה מוקדשת אליכם, בניי האהובים.''
אנחנו דואגים מאוד ומתפללים לשובם המיידי והבטוח. הסיוט הזה חייב להסתיים עכשיו.
עזרו לנו להבטיח שאהובינו יקבלו את כל העזרה הדרושה כשישובו למשפחתם, בידיעה שצפוי להם שיקום ארוך וממושך פיזית ונפשית.
אחים, תאומים, בלתי נפרדים
גלי וזיו, תאומים בני 27 מקיבוץ כפר עזה. הם החברים הכי טובים, תמיד ביחד, לא נפרדו מהרגע שנולדו. אביהם דורון, נכה סיעודי מייחל לשובם – כמו גם אמם טליה, בני משפחתם והקהילה כולה.
הלב הגדול והאישיות החמה של גלי וזיו משכה אליהם חברים רבים לאורך השנים. כל מי שמכיר אותם יודע כמה טוב לב, צניעות, שמחת חיים ונתינה יש בהם. שניהם משחקים כדורגל מגיל צעיר, אוהדים שרופים של מכבי תל אביב בארץ, דורטמונד וליברפול בחו"ל ושועלי כפר עזה בלב. שניהם אוהבים מאוד מוזיקה ואת עבודתם כתאורנים בחברת ההגברה "סינקופה".
